Refine
Year of publication
Document Type
- Article (12)
- Review (9)
- Doctoral Thesis (6)
- Part of Periodical (6)
- Part of a Book (2)
- Master's Thesis (1)
Language
- Hebrew (36) (remove)
Is part of the Bibliography
- yes (36)
Keywords
- Maimonides (2)
- Sünde (2)
- Talmud (2)
- jüdisches Recht (2)
- sin (2)
- Berith Milah (1)
- Böse (1)
- Chassidismus (1)
- Christentum (1)
- Christianity (1)
- Der Rückzug aus dem Gazastreifen (1)
- Determinismus (1)
- Djerba (1)
- Existentialismus (1)
- Fatalismus (1)
- Friedrich Nietzsche (1)
- Halacha (1)
- Halachic (1)
- Hill Youth (1)
- Immanenz (1)
- Izbica (1)
- Judentum (1)
- Kabbala (1)
- Kabbalah (1)
- Kalfon, Mosheh, ha-Kohen (1)
- Kompatibilismus (1)
- Kontingenz (1)
- Lublin (1)
- Midrash (1)
- Mishnayot (1)
- Mitzvah (1)
- Palestine (1)
- Palestinian (1)
- Palästina (1)
- Panentheismus (1)
- Pantheismus (1)
- Paradox (1)
- Perush ha-mishnah (1)
- Pessimismus (1)
- Postkolonialismus (1)
- Preisschild (1)
- Price Tag (1)
- Prädestination (1)
- R. Nahman b. Isaac (1)
- Rabbi Akiva (1)
- Rambam (1)
- Religious Zionism (1)
- Religiöser Zionismus (1)
- Sefirot (1)
- Sephiroth (1)
- Settlers (1)
- Siedler (1)
- The disengagement from Gaza Strip (1)
- Transzendenz (1)
- Vayikra Rabbah (1)
- Wiederverheiraten (1)
- Zadok Hakohen of Lublin (1)
- Zadok Hakohen von Lublin (1)
- artificial Insemination (1)
- commandment (1)
- compatibilism (1)
- contingency (1)
- defect (1)
- determinism (1)
- die mündliche Thora (1)
- divine foreknowledge (1)
- evil (1)
- existentialism (1)
- fatalism (1)
- free choice/ will (1)
- freie Wahl (1)
- göttliches Vorwissen (1)
- halakha (1)
- hassidism (1)
- historical Jesus (1)
- historischer Jesus (1)
- immanence (1)
- jewish law (1)
- judaism (1)
- law (1)
- linguistic concepts in Talmud (1)
- nature (1)
- palästinensisch (1)
- panentheism (1)
- pantheism (1)
- paradox (1)
- pessimism (1)
- post-colonialism (1)
- predestination (1)
- rabbinic discussion (1)
- rabbinische Literatur (1)
- remarriage (1)
- reproductive technologies (1)
- responsa (1)
- sake of god (1)
- the oral Torah/ Law (1)
- transcendence (1)
- איזביצה (1)
- אימננטיות (1)
- אנתרופולוגיים (1)
- אקזיסטנציאליזם (1)
- ברית-מילה (1)
- ג'רבה (1)
- דטרמיניזם (1)
- הזרעה מלאכותית (1)
- הכהן, משה כלפון בן שלום דניאל יהודה, (1)
- הלכתית (1)
- הרמב"ם (1)
- התורה שבעל-פה (1)
- התנתקות מרצועת עזה (1)
- ויקרא רבה (1)
- חוק (1)
- חטא (1)
- חסידות (1)
- טבע (1)
- טבע ותרבות (1)
- טורנוסרופוס (1)
- טכנולוגיה (1)
- טעמים (1)
- טרנסצנדנטיות (1)
- ידיעה אלוהית מוקדמת (1)
- ישו ההיסטורי (1)
- לובלין (1)
- מום (1)
- משניות (1)
- מתנחלים (1)
- נוער הגבעות (1)
- נצרות (1)
- ספירות (1)
- ספרות השו"ת (1)
- פוסט-קולוניאליזם (1)
- פטאליזם (1)
- פירוש המשנה (1)
- פלסטין (1)
- פלסטיני (1)
- פנאנתאיזם (1)
- פנתאיזם (1)
- פסיכואנליטיים (1)
- פסימיזם (1)
- פרדוקס (1)
- פרידסטינציה (1)
- פרידריך ניטשה (1)
- פריון (1)
- צדוק הכהן מלובלין (1)
- ציונות דתית (1)
- קבלה (1)
- קומפטיביליזם (1)
- קונטינגנטיות (1)
- רבי עקיבא (1)
- רוע (1)
- רמב״ם (1)
- רצון/בחירה חופשי/ת (1)
- תג מחיר (1)
- ‘li-shmah/she-lo li-shmah’ (1)
"אברך יהודי חיוור וצנום, שזקנו צהוב, בלוריתו עבותה ועיניו גדולות": שמונים שנה למותו של הלל צייטלין
(2022)
?של מי הנקמה
(2024)
לא מעט ביוגרפיות חשובות מרחיבות דעת ומשכילות נכתבו על אודות איש הרוח והפילוסוף מרטין בובר – הוגה עז רושם, שהדי הגותו, אמרותיו וכתביו אוחזים בנו גם היום למעלה מחצי מאה לאחר מותו. יחד עם זאת, כל הביוגרפיות יחדיו, חשובות ומעמיקות כפי שהן, אינן משתוות בעצמתן הספרותית לספרון קצר זה, שניתן לראות בו מעין אוטוביוגרפיה מזוקקת הכתובה בצורה של פרגמנטים קצרים.
לא בכדי השווה מוריס פרידמן את העצמה הפואטית-פילוסופית של הפרגמנטים האוטוביוגרפיים שלפנינו אל ספריו של בובר אני ואתה (1923) ודרכו של אדם על פי תורת החסידות (1948). אכן בזכרונות אלו שבובר מעלה טבוע משהו מן הטון של סיפורי החסידות ומן המסר של הפילוסופיה הדיאלוגית. ואולם, בניגוד לשני הספרים הקודמים שהוזכרו, פגישות לא נכתב כספר אלא הפך לספר בדיעבד. זוהי למעשה אסופה של זכרונות קצרים ומלאי תובנה שנכתבו ופורסמו בזמנים שונים וראו אור לראשונה כיחידה אחת באסופת המאמרים אודות הפילוסופיה של מרטין בובר (1967), בעריכתם של ארתור שליפ ומוריס פרידמן. מוריס פרידמן מעיד שהיה שותף לבחירה, סידור ולעריכה של הפרגמנטים שלפנינו יחד עם בובר, ובעוד שחלק מהפרגמנטים פורסמו בתקופות מוקדמות יותר, חלקם נכתבו לכבוד האסופה. פרידמן אף מדגיש את ערכם המעשי של סיפורי פגישות אלה בדינמיקות קבוצתיות ובסמינרים ואת כוחם לעורר בקורא זיכרונות וחוויית אישיים.
התזות של העבודה
תקופת חז"ל
1. איסור הנישואין מתייחס לשתי נשים – מעוברת ומנקת, ובהתאם לסוגיה הסתמאית בבבלי יבמות, מדובר באיסור שטעמו אחד. למרות תפיסה מקובלת זו, להערכתנו בהלכה הקדומה מדובר היה בשני איסורים שונים: איסור נישואי מעוברת חברו ואיסור נישואי מנקת שמת בעלה.
למסקנה זו הגענו כתוצאה משורה של ראיות:
א. הסוגיה הסתמאית במסכת יבמות מעוררת קשיים רבים (אשר פורטו בעמ' לעבודתנו). קשיים אלה והעובדה כי במחקר המודרני נהוג לשייך סוגיות סתמאיות לסוף תקופת האמוראים ואף לאחר מכן, הביאו אותנו לשער כי סוגיה זו משקפת הצגה מאוחרת של טעם הדין. טעם שונה של הדין מצוי במקורות תנאיים, והוא המשקף כנראה את טעמו הקדום של הדין .
ב. שניים מתוך שלושת המקורות התנאיים, עוסקים האחד רק במנקת והשני רק במעוברת, ולא בשתי הנשים יחד.
ג. ניתוח הלשון של המקורות, מצביע על שורה של שינויים משמעותיים, אשר יש בהם כדי ללמד כי מדובר באיסורים שונים.
2. בהלכה הקדומה נתפס איסור נישואי "מעוברת חברו" כאיסור חמור, והוא הוסמך לפסוקים מהתנ"ך שאסרו הסגת גבול. בשלב מאוחר יותר בתקופת התנאים האיסור פורש ככזה שנועד להבטיח את הנקתו של הילד, צורפה לאיסור הקביעה כי אין לשאת אלמנה מנקת, והיחס לאיסור היה מקל יותר.
למסקנה זו הגענו כתוצאה מהדברים הבאים:
א. בניגוד למקורות תנאיים שנקטו בגישה מקלה במגוון עניינים, ישנם מספר מקורות המציגים גישה מחמירה – לפיה מי שעבר ונשא אלמנה בניגוד לאיסור, "יוציא ולא יחזיר עולמית".
ב. משורה של מקורות שעסקו בדין סוטה, ניכר כי העמדה ההלכתית הקדומה נקטה בגישה לפיה מי שעבר ונשא אלמנה בניגוד לדין והוא חושד כי אשתו סטתה, אינו משקה אותה מי סוטה, שכן היא אסורה עליו עולמית. גישה מקלה יותר, לפיה יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ולכן יש טעם בהשקאת הסוטה במקרה כגון זה, התגבשה בספרות התנאית רק בשלב מאוחר יותר. במקביל וללא קשר לדיני סוטה, התפתחה אצל התנאים גישה מקלה, לפיה ישנם חריגים משמעותיים לאיסור נישואי האלמנה (כגון: כאשר הילד נגמל; כאשר הילד נמסר למנקת).
ג. מקור תנאי שעסק רק במעוברת חברו ולא במנקת שמת בעלה, נקט בגישה המחמירה ("יוציא ולא יחזיר עולמית") ולא הזכיר כלל קיומה של גישה מקלה ("יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן".
ד. מקורות תנאיים בספרות ארץ-ישראלית (מדרש הלכה, התוספתא וברייתא בירושלמי), ראו במי שעבר ונשא כמי שעבר על איסור הנמסך לפסוקים מהתנ"ך (ספר דברים וספר משלי) והאוסרים הסגת גבול. הצענו להבין את הסגת הגבול כמתארת מסגרת שייכות, ולפיה אלמנה שייכת לבעלה המנוח וזאת בכל הקושר לחובתה להבטחת זרעו.
ה. חוקרים (כגון י' גילת) הצביעו על תופעה המאפיינת את המעבר מההלכה הקדומה אל משנתם של התנאים לאחר החורבן: מעבר מגישה מחמירה אשר אינה מכירה בהבחנה בין דין שמעמדו מדאורייתא לדין שמעמדו מדרבנן, אל גישה מקלה יותר המשתלבת עם הנמקה שונה של האיסורים הקדומים והעמדתם במעמד של דרבנן בלבד.
ו. אנו משערים, למרות שהדבר אינו בר הוכחה חותכת, כי תהליך דומה פקד את הדין בו אנו עוסקים: בהלכה הקדומה נאסרה מעוברת חברו, מכוח הפסוק המקראי האוסר על הסגת גבול. איסור זה נחשב כאיסור מהתורה, ולכן היה בו כדי לדחות את מצוות השקאת הסוטה. בשלב מאוחר יותר, כאשר המוסג השגת גבול בכל הנוגע לאלמנה נראה פחות מתאים (בין השאר, הואיל ואלמנה "קונה עצמה" במיתת הבעל – כדברי המשנה בקידושין), הוצע טעם חדש לאיסור – הפגיעה האפשרית בחלב האם. לאור הנמקה זו, חבר אל איסור נישואי מעוברת חברו, גם האיסור לשאת מנקת שמת בעלה, והאיסור בכללותו נתפס בקרב התנאים כאיסור מדרבנן בלבד ושחומרתו קלה יותר. בשלב זה, הפכה הדעה לפיה מי שעבר ונשא "יוציא ולא יחזיר עולמית" לדעת יחיד בלבד(דעת ר' מאיר), ואילו הרבים קבעו כי "יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן".
3. בתום תקופת האמוראים ואולי אף בתקופה הסבוראית, הוחלט לאמץ את העמדות המחמירות יותר בכל הנוגע לאיסור הנישואין. נקבע כי מלבד מקרה של מות הילד, אין לאיסור חריגים, והאיסור חל גם כאשר הילד כבר אינו יונק. כמו כן נקבע כי משך ההמתנה הנדרש הוא 24 חודשים מהמועד בו נולד הילד. קביעות אלה משקפות הכרעה לאמץ מגמה מחמירה, מתוך מכלול הדעות אשר אפשרו גם אימוץ גישה מקלה יותר.
כפי שהראנו בעבודתנו , ההכרעה לכיוון המחמיר התקבלה ככל הנראה בתקופה הסבוראית. הכרעה זו אינה מובנת מאליה, שכן היו מקורות תנאיים ואמוראיים על בסיסם ניתן היה לקבוע כי יש לאמץ גישה מקלה יותר. לדוגמא, דעת בית הלל ודעת ר' יהודה הייתה כי משך האיסור הוא 18 חודשים בלבד. דעת רשב"ג הייתה כי ניתן לקצר את האיסור בשלושה חודשים נוספים, כך באיסור יהיה למשך 15 חודשים בלבד. לאור זאת, קביעת ההלכתא הסבוראית כי משך ההמתנה הוא 24 חודשים – אינה מובנת מאליה. למרות שאין ביכולתנו להצביע בוודאות על הסבר מדוע אומצה הגישה המחמירה, בעבודתנו הצבענו על ההחמרה במצב היהודים בתקופה הרלבנטית, כרקע אשר עשוי להשתלב עם אימוץ הגישה המחמירה .
תקופת הגאונים
4. בתקופת הגאונים נשמרו חילוקי הדעות בין בני בבל לבני ארץ ישראל, אשר מקורם בהבדלים בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי. הבדלים אלה נוגעים לשאלה מה הדין במקרה בו מת הילד, ולטענתנו גם אודות השאלה האם מי שעבר ונשא יחויב לתת לאשתו גט או שדי בהפרשה בלבד. בסופו של דבר, גאוני בבל הביאו לכך שעמדת הבבלי היא שהתקבלה בעניינים אלה בקרב פוסקי ההלכה.
בעבודתנו עמדנו על היתר שחודש בתקופת הגאונים, ועל שלבים משעורים בהתפתחותו.
תקופת הראשונים
5. בעבודתנו עמדנו על המגמה שאפיינה את פסיקת ההלכה בדין בו אנו עוסקים בתקופת הראשונים. ניסינו להסביר מדוע נעשו ניסיונות לגבש הקלות באיסור הנישואין, ומדוע בסופו של דבר, לדעת רוב הראשונים וכפי שההלכה סוכמה בשלחן ערוך, הגישות המחמירות הן שאומצו. על עניינים אלו.
6. הרחבת היקף פריסתו של האיסור: בניגוד למקורות מתקופת חז"ל מהם נראה כי האיסור חל רק על אלמנה, בתקופת הראשונים נקבע כי האיסור חל גם על גרושה שיש לה ילד מנישואיה הקודמים, וגם על רווקה שילדה ילד מחוץ למסגרת הנישואין. קביעות אלה הביאו להרחבה ניכרת של המקרים בהם חל האיסור.
בעבודתנו עמדנו על הגישות השונות שהיו בסוגיה זו: אודות גרושה אודות מי שילדה בזנות .
עמדנו על כך שישנה קירבה בין שני הנימוקים השונים שהוזכרו בראשית דרכה של ההלכה על טעם האיסור, לבין המחלוקת בין הדעות השונות בשאלת תחולת האיסור על גרושה ועל מי שילדה בזנות. בהתאם לגישה שראתה באיסור משום הסגת גבולו של הבעל הראשון, אין מקום להחלת האיסור כאשר הנישואין הסתיימו בגירושין או כאשר הילד נולד מבלי שהיה קשר נישואין בין הוריו. מנגד, בהתאם לטעם שפורט בבבלי ואשר התמקד בנזק שעלול להיגרם לילד, חשש זה רלבנטי ללא קשר לטיב היחסים בין ההורים ומשכך יש מקום להחיל את איסור הנישואין גם על גרושה וגם על מי שילדה בזנות.
7. פרשיית ר' יעקב מקרקוב והשפעתה על עמדת חכמי ספרד: ר' יעקב מקרקוב סבר כי ניתן לייצר חריגים לאיסור, וזאת על-ידי מסירת הילד למנקת בשכר ועיצוב מנגנון אשר יבטיח שהמנקת לא תפר את התחייבותה להניק את הילד. עמדה זו נדחתה בחריפות על-ידי חכמי אשכנז, אולם נראה כי היא הייתה מקובלת על הרשב"א. כאשר הרא"ש היגר מאשכנז לספרד, הוא הוביל שינוי בתפיסה הספרדית ואימוץ הגישה המחמירה שמקורה באשכנז . העמדות המקלות בסוגיה זו, ככל הנראה צונזרו באופן כה יעיל, עד כי נראה שר' יוסף קארו מחבר השלחן ערוך, לא היה מודע לקיומן.
8. יחסו של הרא"ש להיתר שקבעו הגאונים: עמדנו בפירוט על תהליך העולה ממכלול יצירותיו של הרא"ש: דחיה של היתר שיוחס לגאונים; לאחר מכן אימוץ מהוסס בשעת הדחק של ההיתר; ובסופו של דבר אימוץ היתר רחב יותר העומד בפני עצמו ואינו נשען על משנתם של הגאונים. בהמשך, עמדנו על האופן בו התייחסו חכמי ספרד להיתר הרחב שקבע הרא"ש.
סוגיה זו ממחישה את יחסם השונה של חכמי ספרד וחכמי אשכנז אל תורתם של גאוני בבל, וכן היחס השונה של חכמי ספרד וחכמי אשכנז ללגיטימיות החדשנות ההלכתית. בסוגיה זו, בניגוד לסוגיה שנדונה בסעיף הקודם, הרא"ש גילה גמישות, והסכים להתקרב לעמדת חכמי ספרד (על השערתנו אודות ההסבר לכך).
העת החדשה
9. בעת החדשה, בעקבות קיצור משך ההנקה המקובל, נוצרו שני זרמים מרכזיים ביחס אל איסור הנישואין: הגישה המחמירה מבית מדרשו של החת"ם סופר, והגישה המקלה. הגישה המחמירה מבית מדרשו של החת"ם סופר, הסכימה להתיר את איסור הנישואין, רק כאשר היה חשש שאם איסור הנישואין לא יבוטל, הילד עלול לצאת ממסגרת החיים הדתיים. גישתו המחמירה של החת"ם סופר, הושפעה להערכתנו מהעובדה שאחד מראשוני תנועת הרפורמה, ר' אהרן חורין, טען כי יש לבטל את איסור הנישואין . על-מנת לחזק את תוקפו של האיסור, תלמידו של החת"ם סופר – המהר"ם שיק, טען כי מדובר באיסור מהתורה.
10. הגישה המקלה: גישה זו מורכבת מפסקי הלכה של פוסקים שונים, אשר הסכימו לאמץ הקלות באיסור הנישואין (לפירוט ההקלות העיקריות). הקלות אלה משקפות את גמישותו הרבה של הטקסט המתפרש. אותם טקסטים עצמם שהובנו בעבר באופן מחמיר, פורשו לפתע באופן מקל הרבה יותר. אנו מעריכים כי שינוי הפרשנות נבע משינוי המציאות הסובבת.
11. גם בעלי הגישה המקלה, הושפעו מעמדותיו של החת"ם סופר. השפעה זו באה לידי ביטוי בכך שבעלי הגישה המקלה היו מוכנים לאמץ גישות מקלות שנדחו על-ידי פוסקי ההלכה בעבר, אולם בדרך כלל הם לא היו מוכנים להכיר בצורך בשינוי דרמטי במעמדו של הדין, לאור שינוי המציאות. להערכתנו, עמדה שמרנית זו מובילה לתוצאות בלתי ראויות, והיא אינה משקפת בחינה אמיצה של מידת הרלבנטיות של איסור הנישואין למציאות החיים היהודיים בעשורים האחרונים.
אל מול הצו המקראי של "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה": שלושה ספרים חדשים על האמנות היהודית
(2022)
"מגילת שיר השירים היא יצירה עתיקה וחידתית. מילותיה הייחודיות שזורות ביד אמן. תשומת לב למלאכת רקמה עדינה זו ולהתכתבותה עם מקורות מקראיים אחרים פותחת נתיבי פרשנות מפתיעים. הספר 'מי זאת עולה מן המדבר' מציע שלוש קריאות במגילה ועונה לשאלה 'מי זאת' שלוש תשובות מהפכניות:• הקריאה הראשונה עוסקת ביחסים שבין גברים ונשים ובקשר שבין אהבה וחופש. הקול הנשי העולה בה הוא קולה של אישה המתבוננת בדפוסי הזוגיות המוכרים לה וקוראת לשינוי מהותי בהם.• הקריאה השנייה עוסקת ביחסים שבין האדם והאלוהות. הדמות הנשית המתגלה בו היא דמותה של האלוהות החושפת את מנגנוני הכוח שבממסד הדתי ומציעה לאדם קשר המושתת על חירות ואהבה.• בקריאה השלישית הדמות הנשית היא ההוויה כולה. היא עוסקת בקשר שבין ההוויה לתודעה האנושית החופשית במהותה ובאפשרות של השפה לחבר ביניהן באהבה.יחד, הקולות הנשיים הללו מציעים לנו, כחברה וכיחידים, תהליך צמיחה שבליבו אהבה וחירות החיוניות זו לקיומה של זו."שיר השירים הוא שירת הפצעה גדולה של אהבה. כוח אהבה, שאין דבר שישווה לו מבין כל כוחות עולם. אבל ההפצעה הזו, מקורה בפצע, פצע שכולנו נושאות ונושאים בתוכנו כבר דורי דורות, פצע הקשר בין גברים ונשים. כמה לא מתואמות יכולות להיות השפות שלנו על הציר המתעתע שבין תאווה לאהבה, כמה אי הלימה יכולה להיות בין שפת האם של השכינה והאשה, שפת אתיקה של אהבה, של נאמנות, לשפות אהבה שהן במסווה ובנתק. ואיך נצמיח בעולם אהבת אמת, עדינה, חופשייה ושלמה.פירושה של מרב מזא"ה הוא רגע היסטורי. בדור פצוע אהבה, בשפה ברורה ובהירה, שכבה אחר שכבה, בסבלנות ובחכמה של התגלות, לוקחת מרב את קוראיה למסע אל עומק הפצע. בהלימה בין תוכן המגילה לצורה בה בחרה לכתוב את פירושה, בבחירה ללכת עם הקוראים לאט את המסע כולו, פסוק אחר פסוק, במסע שכוחו לא רק בפענוח אלא גם בקצב המוענק לכל קורא על פי דרכו, נותנת מרב הזדמנות לכל אחת ואחד לצלול אל המגילה, לכאוב איתה ולהירפא מכוחה. מסע שיר השירים הוא הזמנה עתיקה ונמשכת שהגיעה שעתה, הזמנה לנשים וגברים לכאוב יחד את נתק הקשר, לשמוע זה את קולו של זו, לספר את פציעות הלב והגוף, ולהתגלות זו לזה במסע אמון ואמונה, איחוי וריפוי, מסע אהבת אמת העולה לרגל לירושלים, אל השלם." -- מן המעטפת האחורית.